ביהמ"ש העליון, אב"ד המשנה נעם סולברג, השופט עופר גרוסקופף, השופטת גילה כנפי שטייניץ: פס"ד בסוגיית שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית על-ידי רשות מינהלית במגעה עם אזרח

הרקע העובדתי

אביו של תלמיד בחינוך מיוחד פנה לעיריית רמת גן בבקשה להסעות מביתו, לאחר שעבר להתגורר במרחק 6-7 ק"מ ממוסד הלימודים. למרות שבקשתו אושרה תחילה, העירייה חזרה בה ודחתה את הבקשה בנימוק שהמשמורת היא של האם. במענה המפורט, הפנתה העירייה לחוזר מנכ"ל ולפסקי דין שהתבררו כלא קיימים מעולם – תוצר של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית. גם לאחר שהאב ייצג על-ידי עורך דין הצביע על הכשל, וגם לאחר שמשרד החינוך אישר כי החוזר אינו מוכר, המשיכה העירייה להפנות לאסמכתאות בדויות בכתבי הטענות לבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי התנהגות זו, הן כלפי האזרח והן כלפי בית המשפט, מחייבת פסיקת הוצאות בשיעור מוגבר, וכי חלף הזמן לגלות סבלנות כלפי כתבי בית דין שגויים הנובעים משימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית.

לקריאה משלימה: מהי עתירה מנהלית · מיצוי הליכים לפני עתירה · המועדים ושיהוי בעתירה מנהלית.

השאלה המשפטית

האם שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית על-ידי רשות מינהלית, המביא להפניה למקורות משפטיים שאינם קיימים – הן במענה ישיר לאזרח והן בכתבי בית דין – מצדיק פסיקת הוצאות בשיעור מוגבר, במיוחד נוכח חובת ההגינות המוגברת החלה על רשות מינהלית?

טענות העותר

המערער טען כי הגשת העתירה היא שהביאה למתן הסעד, ולכן יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה לצרכי הרתעה. נטען כי העירייה התנהלה בחוסר תום לב, הפנתה לסעיפים ופסקי דין שאינם קיימים, וכי יש לפסוק למצער הוצאות לאוצר

טענות הרשות

המדינה. העירייה טענה כי אין מקום לפסיקת הוצאות, שכן הפתרון שניתן הוא חריג ולפנים משורת הדין, וכי פסיקת הוצאות עלולה לעודד הגשת עתירות חסרות בסיס. באשר לשימוש בבינה מלאכותית, טענה העירייה כי יש להבחין בין מקרים שבהם השימוש מביא לעובדות בדויות לבין מקרים שבהם הבסיס החוקי קיים והטעות טכנית בלבד.

הכרעת בית המשפט

הערעור התקבל. בית המשפט העליון קבע כי יש לפסוק הוצאות בשיעור מוגבר, בשל השימוש הבלתי מבוקר והחוזר בבינה מלאכותית מצד העירייה, הן במסגרת ההליך המשפטי והן ביחסים הישירים מול האזרח. נקבע כי חלף הזמן לגלות סבלנות כלפי כתבי בית דין שגויים הנובעים משימוש בבינה מלאכותית, וכי מעתה יוחזקו העוסקים במלאכה כ'מותרים ועומדים'.

העיקרון המשפטי

1. שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית בכתבי בית דין, הכולל הפניה לאסמכתאות שאינן קיימות, מהווה הפרה חמורה של חובת תום הלב ושלא לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. 2) חובת ההגינות המוגברת החלה על רשות מינהלית מחמירה את הדרישות בעניין זה. 3) רשות מינהלית המשתמשת בבינה מלאכותית ביחסיה הישירים מול אזרח, ללא בקרה ואימות, מפרה בחומרה יתרה את חובת ההגינות, בשל פערי הכוח הדרמטיים. 4) פסיקת הוצאות בשיעור מוגבר היא הכלי המתאים להתמודדות עם שימוש לרעה כזה, משיקולי הרתעה והוגנות דיונית.

מה אפשר ללמוד מפסק הדין?

פסק דין זה מצביע בחומרה על כשלים מערכתיים בשימוש של רשויות מקומיות בבינה מלאכותית. רשויות מינהליות נדרשות לוודא ולאמת את תוצרי מערכות הבינה המלאכותית הן במגען עם אזרחים והן בהליכים משפטיים. אי-אימות עלול להוביל לפסיקת הוצאות משפט בשיעור מוגבר ולחשיפה תקשורתית וציבורית.

לפני נקיטת הליך יש לבדוק את הסמכות, המועד, מיצוי ההליכים, התשתית העובדתית והסעד המבוקש.

מתי פסק הדין עשוי להיות רלוונטי?

פסק הדין עשוי להיות רלוונטי כאשר החלטת רשות מעוררת שאלה דומה בתחום חינוך. יש להשוות את העובדות, המסמכים והשלב הדיוני למקרה הקונקרטי.